צרו קשר
המלצות
אודות נילי ונציה
נילי ונציה היא אחת המומחיות בארץ ובעולם העוסקת בפיתוח סביבה מקצועית
המתרגמת את הערך רב-תרבותיות, למציאות התנהגותית יומיומית
- בעלת תואר B.A. בדרמה בחינוך מטעם New Castle University באנגליה
- בעלת תואר M.A בחינוך ורב-תרבותיות מטעם City University of New-York
- בוגרת התוכנית להנחיית קבוצות באוניברסיטת תל-אביב
- הקימה את מכון ונציה לשונות ורב-תרבותיות בשנת 1998
העשייה המקצועית של נילי ונציה
- מנחה סדנאות לנותני שירות בחברה רב-תרבותית
- מרצה ומנחה בארגונים ובמערכת החינוך
- מדריכה אנשי הייטק בעבודתם עם קולגות ממדינות שונות בכפר הגלובאלי
- מנהלת פרויקטים עם מגשרות אתיופיות, עולים מחבר העמים, נשות חינוך ערביות ועוד
- מלמדת במכללות אקדמאיות
נילי ונציה מוזמנת להנחות סדנאות ולהרצות בכנסים בחו"ל
- סדנאות לאנשי חינוך טורקים וגרמנים במשרד החינוך בהמבורג - גרמניה
- סדנאות לאנשי חינוך ממוצא מרוקאי (מוסלמי) והולנדים – בבית אנה פרנק בהולנד
- שיתוף פעולה מקצועי עם בית הספר לחינוך Coimbra University בפורטוגל
- יועצת לחברה הבינלאומית Managing Worldwide השוכנת בפריז, בהשמת עובדים מחוץ לארצם
הסיפור האישי
לפני כעשר שנים, כשאמי הייתה חולה, הייתה לנו ההזדמנות לשבת שעות ולשוחח על דברים רבים שלא השכלנו לשוחח עליהן לאורך השנים.
ערב אחד, ביקשתי ממנה שתספר לי עוד על משפחתה באיטליה.
היא התחילה לנדוד בזיכרונות, כשלפתע היא הזכירה את השם מודיליאני. "מודיליאני הצייר?" שאלתי בהפתעה. "כן", היא ענתה בפשטות. "סבתא שלי ומודיליאני היו בני דודים".
"אז למה עד היום אני מציירת דמות של איש ברמה של ילדה בגן? איפה הכישרון המשפחתי? לאן הוא נעלם?" שאלתי. אמי צחקה. היא ביקשה שאעזור לה להגיע למחשב ולפתוח גלריית תמונות של הצייר. כשאיתרתי את הגלריה באינטרנט היא ביקשה שאמצא ציור של מודיליאני הנקרא "מקס ג'ייקוב".
"מקס ג'ייקוב", היא סיפרה, "היה סוחר אמנות בפריס. כשמודיליאני בן השמונה-עשרה, הגיע מליבורנו שבאיטליה, לפריס, כדי לקדם את קריירת הציור שלו, הוא היה חסר כול. מקס ג'ייקוב, שהאמין בכישרונו של מודיליאני, אימץ אותו, סייע לו לשרוד ולקדם את קשריו המקצועיים. כאות הערכה, החליט מודיליאני לתת למקס מתנה. הוא צייר תמונת דיוקן שלו. כשהציור הושלם, הזמין מודיליאני את מקס לסטודיו והציג בפניו את הציור. מקס התבונן ומעט נעלב. "מדוע ציירת לי שתי עיניים שונות?" שאל. "עין אחת מצוירת בפרטי פרטים,
ואילו העין השנייה מצוירת כחלל העין ריק".
בעין אחת, הסביר מודיליאני (על העין בעלת כל הפרטים) אנחנו מתבוננים החוצה, אל הקיום החברתי שלנו: מקיימים דיאלוג על המקום שלנו בחברה. בעוד שבעין השנייה (שפרטיה ריקים), אנחנו מתבוננים פנימה: מקיימים דיאלוג פנימי עם הצרכים שלנו, הזהויות שלנו והקיום הפנימי שלנו מול החברה.
וזו, אמרה לי אמי לסיכום, המורשת שלך ממודיליאני. עכשיו את יכולה להבין מדוע בחרת לעסוק בדיאלוג האישי והחברתי של כל אחד מאיתנו?
כן, הבנתי. התרגשתי ושתקתי. זו הייתה המורשת המשפחתית שלי. עכשיו ידעתי שנגעתי בשורש העניין.
.